עזים בקדושה – לוקחים אחריות!
המחקר שלא סופר עליו
השם ג‘וזף דניאל אנווין (Unwin) מן הסתם לא אומר לכם שום דבר, אך האתנולוג הבריטי הזה ערך לפני כמאה שנים מחקר פורץ דרך לגבי ההשלכות של דיכוי היצר המיני. אנווין, שחקר והשווה אמונות ומנהגים של תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, שאל את עצמו אם ההיסטוריה האנושית יכולה ללמד אותנו משהו על השפעות הריסון המיני. שאלה זו הובילה אותו למסע המחקר של חייו.
למחקר של אנווין נחשפתי בכתבה שפורסמה לפני כשנתיים במגזין “אפוק”. בספר שפרסם (1934 ,Culture And Sex) על מחקרו הממושך, הוא כותב שגילה דפוס החוזר על עצמו בתרבויות אנושיות: ככל שקבוצה אתנית שמרנית יותר מבחינה מינית, כך היא מגיעה לרמת התפתחות גבוהה יותר. כלומר, חברי הקבוצה יכולים להפנות אנרגיה רבה יותר לפיתוח התרבות והציוויליזציה.
לדבריו, הדפוס הזה מאפיין את מסלוליהן של מגוון תרבויות מתקדמות. בראשית דרכן הן פשוטות יחסית, ובעלות חופש מיני רב. ככל שהן מתפתחות, יחד עם רמתן התרבותית המשתכללת מתחזקים גם כללי המוסר, ועימם גובר גם הריסון המיני. או אז ההתפתחות התרבותית מואצת אפילו יותר עד לנקודת שיא מסוימת, שבה תפיסת העולם פונה דווקא לכיוון רציונליסטי. שלב זה מלווה בחופש רב יותר, הכולל גם חופש מיני.
ד”ר אנווין טוען שהחל מאותה נקודת שיא העניינים ממשיכים “להתפתח”, אך הפעם כלפי מטה. בתוך כמה דורות הקבוצה מאבדת מהלכידות שלה, מתחילה להתדרדר, ובסופו של דבר גם מאבדת את כוחה. אנווין מתאר את השלב הזה כנקודת אל־חזור.
היום חוקרים מתעניינים יותר ויותר בניתוח של אותו אתנולוג בריטי, ותוהים אם מסקנותיו הנוקבות משמשות נורת אזהרה ויכולות להעיד משהו על עתיד החברה שלנו. במאמר שפרסם פרופסור נודע בארה”ב לפני כשמונה שנים נטען שמסקנותיו של ד”ר אנווין רלוונטיות מאוד למצבה הנוכחי של התרבות המערבית, ובמיוחד לחברה האמריקאית.
באחד הפרקים בספרו כתב ד”ר אנווין פסקה שכמעט מנבאת את מצב החברה המערבית כיום: “בעבר, תרבויות שונות עלו באזורים שונים של העולם, שגשגו מאוד, ובהמשך דעכו. בכל מקרה כזה אותה חברה התחילה את גדולתה ההיסטורית במצב של מונוגמיה מוחלטת, דבר שהוביל לאנרגיה תרבותית עצומה כל עוד היא שימרה את הכללים המחמירים שלה. מאוחר יותר אותה תרבות הרפתה, לאחר שגדל דור חדש שהביא עמו מגמות פחות קפדניות”. כשנתיים לאחר פרסום ספרו הוא הלך לעולמו, בשנת תרצ”ו.
לתקן את הברית
מחקרו של אנווין עורר אותי להתבונן מחדש בתקופת ימי השובבי”ם שאנו נמצאים בעיצומה. בספרים הקדושים (ראו של”ה הקדוש שמות, צדקת הצדיק קעב) נאמר שפרשיות חומש שמות, העוסקות בשעבוד ישראל במצרים וביציאתם משם, הרמוזות בראשי התיבות שובבי”ם, מסוגלות לתיקון הנפש מנושאים הקשורים בתחומי הקדושה והברית.
נראה שלא בכדי מודגשת היציאה משעבוד לחירות דווקא סביב היצר “יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש המיני, שכדברי הרב קוק של קישור החיים שלו עצמו”. אותו כוח, ה”נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם”, שדוחף ומניע את העולם לגלות עוד ועוד חיים, עשוי להוביל ללא הכוונה ותיעול נכון להתמוטטות תרבותית, כפי שאנו רואים בעינינו בימינו. נראה שאין כמו הדחף העמוק הזה להביא לשעבוד טוטלי, נפשי ורוחני, ולעומת זאת אין כמוהו להוביל לתנופת חיים ויצירה. ננסה להתבונן במושג “תיקון הברית” לאור ממצאי המחקר ודרך מבטו המעמיק של הראי”ה.
כאשר התחום המיני, המיועד בתכליתו להוספת חיים ולבניין החברה האנושית, מושחת ונפגם, נוצרת בנפש היחיד וכן בנפש החברה החשכה פנימית. ההחשכה הזאת גורמת להיעדר יכולת להתחבר לרצונות עמוקים ופנימיים; הכול נעשה שטחי, מהיר וחיצוני. השיטוט אחר העונג הבא הופך לנושא מרכזי, וממילא – הערכים המייצרים לכידות חברתית ונאמנות מתפוררים. הרפיון המוסרי נובע מהפיכת העונג למרכז במקום שבו הייתה אמורה להופיע ברית – נאמנות, דבקות עמוקה.
מחשק לחפץ
אלא שהמחקר של אנווין איננו נוגע בשורש העניין. המחקר הפסיכולוגי של התקופה שבה כתב את הדברים ידע לדבר על דיכוי וסובלימציה – עידון הדחפים וריסונם. אך המבט היהודי מעניק לנו נקודת מבט עמוקה יותר. נתבונן במשפטו הקצר של הראי”ה לחודש שבט: “חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים”.
הרב קוק מצביע על העובדה שהרצון לנטיעת אילנות נובע מחשק, דחף פשוט וטבעי ליהנות ממנעמי השפע המבורך של הבריאה. אלא שמאחורי הדחף הטבעי הזה מסתתרת למעשה בקשת חיים עמוקה יותר – “חפץ הטבת הדורות הבאים”. הדחף, שנראה היה שאיננו אלא צורך קיומי, מתגלה במבט מעמיק יותר כשאיפה להיטיב עם החברה האנושית כולה.
כלומר, איננו מבקשים לדכא את חשק החיים, אלא לחשוף את החפץ העמוק יותר העומד ביסודו. כך כתב הרב גם על יסוד מצוות ברית המילה: “יסוד הסרת העורלה היא עליית חפץ החיים למידה העליונה המגמתית”.
הסרת העורלה בברית המילה היא הסרת המעטה שחופה על חפץ החיים הפנימי וגורם לשקיעה רק בחשק, בעונג המיני כשלעצמו. כאשר מוסרת העורלה, אנו חושפים את בקשת החיים הפנימית שמסתתרת מבעד לחשק המיני האטום. כאשר אותו חשק מנותב לברית עמוקה, לנאמנות ולאהבה, נבנה התא המשפחתי, וממנו נבנית החברה האנושית כולה.
