עזים בקדושה – לוקחים אחריות!
באופן אישי, לקח לי זמן להיוודע לעיסוק בנושא ולשבר הגדול הפוקד את צעירי דורנו בהתמודדות עם שמירת הברית. תחילה עיינתי בספרי רבותינו וחיפשתי בנושא, ומצאתי שעיקר העיסוק בנושא הוא יחס של מלחמה. חשתי שבדורנו העניין הוא הרבה מעבר לכך ולכן עסקתי בשתי שאלות: מה המענה לכל אחד, ובעיקר מהו הכיוון שריבונו של עולם רוצה להנהיג מאחורי הנושא הגדול והמשמעותי הזה. גם אצל הנשים ההתמודדות נמצאת, והיא מתבטאת בצניעות. בדורנו יש התמודדות והשתדלות רבה בנושא, רמת הדוסיות אינה מגיעה בקלות.
מה ה’ רוצה מאתנו? ריבונו של עולם ידע שהטכנולוגיה תופיע על שלל אתגריה, ועל כן עלינו להבין מה פשר הנהגה זו. נתחיל בתיאור שתי גישות חיים – לפני הגאולה ואחריה. גישת ‘בדיעבד’ – בגלות אנחנו שורדים ומנסים רק להתקיים. אי אפשר לממש חזון גדול ואידיאלי השגור בפינו בתפילה, נוכל רק לשרוד ולא לבוא לידי צרה. זו גישה העוסקת בתגובה לבעיות ולא בתכנון הראשיתי כיצד נכון להתנהל. כשנמצאים בים סוער אנחנו אוחזים בכל דבר כדי להינצל: סרט, סדרה, שמלה לא צנועה או תוכן פורנוגרפי. אנו פוגשים את הגישה הזו בכל תחום בחיים כאשר דרך החשיבה היא איך נמנעים מנזקים ופגעים ולא לאן פנינו מועדות. זוהי תפיסה מעוותת שרק אם יש צרות אנו מגיבים, וכל העיסוק הוא סביבן.
הגיעה העת לצמוח אל עבר קומה חדשה, ולא לחשוב באופן הישרדותי. עלינו לשאול את עצמנו, מוקדם ככל שאפשר, מהו הייעוד שלנו בחיים וכיצד אנו מגשימים את עצמנו. מציאת החזון מבטאת את הגישה הנוספת, גישת ‘לכתחילה’ – לימוד מראש כיצד זוגיות אידיאלית נראית, ואז מימוש הלימוד במציאות באמצעות זוגיות וחתונה, תכנון מראש של כיוון חיי, ומימוש התכנון באמצעות פעולות מסוימות בחיים.
דברים אלה מתקשרים אל התמודדות הצניעות ופגם הברית בכך שאנו, בתור דור גדול שמוכשר לגישה של לכתחילה, חיים יותר מדי בדיעבד. אנו הולכים לפי המערכת ומנסים לשרוד במציאות. כאשר נתחיל להקשיב פנימה לכוחות החיים העצומים שלנו, המלאים בגוונים רבים ובאפשרויות שונות, נוכל להביא את עצמנו לעולם ולהתמודד ביתר עוז. מכיוון שאנו נמצאים בחוץ ולא מתבוננים פנימה וחושבים כיצד להתממש, כוח החיים שלנו המתבטא בזרע יוצא בלי שום ייעוד ודרך. הפער מתחזק כאשר במקום לנצל את כוחות החיים החיוביים שלנו אנו מבטלים אותם באמצעות הסתובבות הישרדותית בעולם, זוהי הוצאת הזרע לבטלה, עוד לפני ביטוייה בפן הפיזיולוגי.
גם בצד הנשי, לאישה יש כוח לקחת את הזרע ולפתחו לכדי עולם ומלואו. בכוחה להביא את העוצמות הטמונות בזרע לעולם שלם, כשתדע איזה בית ברצונה להקים ומהן התכונות הפנימיות שלה. במצב בו נערות רבות לא פועלות כך, אלא מתאימות את עצמן למציאות ולתוואי חברה חיצונית הן גם ילכו בלבוש לא צנוע. כי אם אין לאישה מה להגיד לעולם בצורה פנימית, ונקודה זו אינה מבוררת אצלה, אין לה המינון הנכון של הצניעות, החלוקה מה פנימי לי ומה חיצוני לי.
אם איננו לוקחים את כוחות הזרע ופיתוחו למקומות הטובים הם מתבזבזים לריק, למקום הלא נכון. נשארת תלישות שגוררת אחריה מלחמות מבחוץ. כאשר ילד יודע שבכל סרט הוא מבזבז כוחות חיים אדירים שהיו יכולים להופיע במימוש עצמי האהוב עליו, הסיפוק הפנימי קטן לעומת הדברים הפנימיים.
כיצד, אם כן, חיים של עילוי ולא של הישרדות עונים בפועל לכל אדם על התמודדותו? נראה לומר כי כאשר אנו מפנים את כוחותינו לחיוב ולא לשלילה יש כאן צד אחר של המציאות המופיעה והיחס כולו מתהפך. שמירת הברית כבר אינה “לא ליפול”, אלא מימוש הייעוד העצמי לשמו נשלחתי לעולם. בהגדרה שלילית זו טמון חלק ניכר מהבעיה. בגישה זו חוזרים חלילה ללולאה הישרדותית שאינה נגמרת, ונדמה כי הקב”ה שלח לדורנו התמודדות כה גדולה כדי שנעשה את שינוי התפיסה הזאת בתודעה הציבורית והפרטית.
גם הנביא מתאר לנו “ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ”. צדיק אינו מוגדר אחד שאינו נופל. הגדרת צדיק היא “שבע ייפול צדיק וקם”, צדיק יודע לקום ולהתקדם ולא לחזור לנקודת ההתחלה. כאשר אנו מתבוננים בצד השלילי אנו נופלים בפח הוצאת זרע לבטלה. התיקון הוא לראות את הטוב. להצליח להתמקד בפיתוח ובבריאה שאנו בוראים בצורה חיובית. רק כך נוכל לבחון לעומק מי אנו ומה המשמעות שלנו, כך בחור ישיבה לא יהיה קרוע בתוכו אם הוא אדם העמל על התורה מדי שעה או מכור לסרטים לא צנועים. בכל התחומים, כאשר ההגדרה שלנו היא סביב מה שכן עשינו נתמלא בחיות מחודשת ובצמיחה.
מגפת הקורונה היא הזדמנות נפלאה לעשות הפסקה מכל המולת העולם ולהתמקד בשקט שנכפה עלינו ולנצלו לטובה. יש לנו הזדמנות לפעול מעשית ולנסות לשבת לבד מול דף ולכתוב דברים טובים על עצמנו, לשפוך על הדף כל מה שיש: כישרונות, תכונות ומאפיינים. אנו יכולים לעבוד עם הדברים שכתבנו ולשכללם לבירורים כמו סדר עדיפויות ורמות ביטוי בחוזקה. כשנקדם דברים חשובים אלו לכדי מעשים בחיים, כבר נרגיש שכל סרט וסדרה הם ממש בזבוז החיים.
בניגוד לעולם הדיגיטלי כיום, ששקוע עמוק בביקורות ובמבט שלילי על הכול, כאשר נתעסק בחיובי שבנו נתעסק גם בחיובי שבעולם. הקב”ה הביא אותנו לדור שחייב להתמודד ולעבור מחשיבה של תגובות, חשיבה של בדיעבד, אל עבר חשיבה של לכתחילה, חשיבה של יצירה ועשייה. הקב”ה אומר לנו שהגענו לארץ ישראל לא כדי להתמודד מול הערבים או מול מגפה, אלא כדי לממש את ייעודנו. וככל שנפספס את מטרת העל הזו, שה’ מייעד לנו בדור גאולה כזה, כך ה’ יתברך יזכיר לנו את זה גם באמצעות סגרים, כדי שנשב עם עצמנו בשקט ונזכה להתקרב לכך יותר.
ולהורים היקרים אני רוצה להדגיש שבראותנו את הילדים שלנו צומחים ופורחים אחר הייעוד שלהם ומשמעותם אל לנו להתעסק איתם בחיצוניות. כאשר נעסוק עם ילדינו רק בחיצוניות של לבוש, בשימוש בסמארטפון וכד’, בלי לעסוק בפנימיות ובאישיות, אנו רק נזיק להם. בתור הורים עלינו להדגיש את הפנימיות ולתת לה את עיקר החשיבות. לדבר עימם מתוך הכלה ולתת את בסיס הביטחון ועיקר היחס אל המבט החיובי והטוב גם אחרי שהם צפו כמה שעות בתוכן לא צנוע. זה כל כך חשוב ומהותי, כי אם אנו בתור הורים לא נוכל לראות את הטוב בילדינו הם בעצמם בחיים לא יוכלו לראות את זה בהם, ובוודאי גם לא יצמחו.
ההורים והמורים, שהם הסמכויות החינוכיות בחיי הילדים, הם המופקדים על החדרת המסר העצום של מימוש החיים והעיסוק בחיובי. כאשר מתוך רצון טוב סמכויות אלו מנסות רק להרחיק אותו מהשלילי ורק לעזור לו לשרוד הן חוטאות לו. החיבוק של אם לביתה אמור ללוות את הנערה ולחזקה לחשוב פנימה מה ייעודה שלה, ולא מה היא צריכה לעשות מפני שאימה חיבקה אותה וביקשה ממנה לעשות.
נכון הדבר כי ילד בן עשר אינו יודע לחשוב ובטח שאינו מכיר מהו הייעוד שלו. בילדים צעירים יותר על המחנכים וההורים להתחיל לדבר בפני הילד על כישרונות וחוזקות כבר מגיל שש. עליהם להיצמד ככל האפשר לגישת העילוי. כאשר הילד חווה פידבקים חיוביים וסיפוק כבר מגיל קטן הוא מורגל לראות את החיובי שבו ולממשו. הוא חש סיפוק ומתמלא מוטיבציה להתמלא מחדש עוד ועוד.
נסכם ונחדד כי האור של דורנו, דור שמירת הברית והצניעות, הוא היפוך החשיבה מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית, גם בעם ישראל כולו וגם באדם הפרטי. ככל שנרבה בכך נממש יותר את הזרע, וההגדרות לא יהיו שליליות כי אם חיוביות ונתור אחר יישום הייעוד בחיים, נעבור מזוגיות ומחינוך של תגובות אל חיבוק. נניח בצד את הנפילות בברית ובצניעות, נעלה על נס את גישת החיוביות, נזכה בחברה בריאה יותר ובעז”ה נראה דור של צדיקים, דור של גאולה.
