עזים בקדושה – לוקחים אחריות!
במסגרת מיזם “חזקים ברשת”, שנותן מענה לשאלות אנונימיות של מתמודדים ברשת, צוות המשיבים מקבל שאלות רבות הנשאלות מעומק הלב; הלב שכל כך חפץ בשינוי ובניקוי אבל מתאכזב שוב ושוב מהמציאות מוכת הנפילות. על אף שכל אדם הוא עולם ומלואו, נפתח בהתבוננות בנקודות המשותפות לשאלות כולן.
ראשית, עצם השאלה מעיד על אכפתיות. זוהי עדות חשובה על הרצון להשתחרר מכבלי הנפילות. באמת, הרצון הוא המרכיב החשוב ביותר לביצוע השינוי הנכסף.
שנית, ההתמודדות מתפרשת על טווח גילים גדול (25-13 ואף יותר) ופוגשת מגוון רחב של אנשים (תלמידי בית ספר, בני ישיבה, אנשים נשואים ועוד). נקודה זו מלמדת אותנו שזוהי התמודדות יום יומית, שאינה נפתרת באמצעות חתונה או כניסה למסגרת אחרת. מוטב לזנוח מחשבות כגון “לו הייתי… היה לי קל יותר”. חובתנו היא להתמודד עם המצב כעת כדי לזכות בעתיד טוב יותר.
נקודה נוספת המאפיינת שאלות רבות היא הסתירה בין רצונות. מחד קיים רצון חזק להימנע מצפייה בתכנים לא נאותים, ומאידך קיים דחף פנימי חזק לצפות בתכנים אלה. בהרבה נפילות הרצון להפסיק אינו מצליח להתגבר על הדחף לצפות. מאחורי עדויות רבות עומד התרחיש ‘נפילה גוררת מפולת נפילות’. נפילה אחר הצלחה ארוכת טווח מביאה עמה ייאוש ותסכול המחלישים את הכוחות להמשיך ולהתמודד.
עוד עולה ממגוון השאלות כי הסינון מצליח לעצור את הצפייה בתכנים לא נאותים במידה מסוימת. לכן גם אם סינון הוא לא פתרון הקסם שיושיע כל אחד ואחד, הוא בוודאי מועיל ומפחית את רמת ההתמודדות.
זאת ועוד, אין דיווח על מאפייני התמכרות פתולוגית. כלומר, ההתמכרות לפורנוגרפיה אינה דווקא בקרב אנשים שנמצאים בחוסר תפקוד חברתי או תזונתי או בקרב אנשים דכאוניים. כל האמור הוא באנשים מתפקדים החיים את חיי היום יום הנורמטיביים עם ההתמודדות הזאת לצידם.
סקירה זו חשובה כדי לסבר את אוזנם של השומעים, שאף כי נראה להם שהם שונים ויצרם הוא מיוחד, בסופו של יום רוב רובם של האנשים מתמודד עם אתגרים דומים שפתרונותיהם זהים. לכל המתמודדים יש כוחות פנימיים להתמודד עם הדחף המיני, כשאר הציבור.
דופמין שומר על הישרדות הגוף
לאחר שסקרנו את הנושאים העולים בשאלות, נתמקד בקושי להתמודד עם שני רצונות מנוגדים. למה קשה כל כך להתנגד לדחף עוצמתי זה, כשברור שאין אנו חפצים בכך?
לשם ההשוואה נתבונן בהתנהגות היתוש. היתוש נמשך לאור כחול ואינו יכול לעצור עצמו ולהימנע מלהתקרב לאור. גם בנו קיימת משיכה חזקה לחוות מיניות, בין היתר גם בצפייה בתכנים מיניים. אך בניגוד ליתוש – אנחנו בני אדם. בכוחנו לשלוט בעצמנו ולעצור. זהו ההבדל בין בני האדם לבעלי החיים, אנו בעלי בחירה וביכולתנו לבחור כיצד להתמודד עם הדחפים, והחיות אינן יכולות להתמודד עימם. זוהי הקומה השנייה.
לכל יצורי החיים יש קומה ראשונה משותפת, אך ביכולת בני האדם לטפס לקומה השנייה ולהתנהג באופן שונה לחלוטין מהאופן שבו היו מתנהגים אילו היו נשארים רק בקומה התחתונה.
כדי להבין יותר את הקומה הראשונה של בני האדם והחיות נצלול פנימה, אל המתרחש במערכות מוח האדם, ונלמד כיצד להצליח לבחור ולשלוט.
הדחף המיני החזק הקיים אצל יצורי החי נובע מהורמון העונג הנקרא דופמין. כאשר אדם עושה פעולה שמספקת אותו, המוח מספק דופמין. זו הרגשת העונג והרוממות שאנו חווים בעקבות אינטראקציה מול דברים
במציאות. צפייה בתכנים מיניים מספקת דופמין, וממילא ההנאה מובילה אותנו לחזרה לאותו מקור שסיפק לנו דופמין.
ומנגד, לדופמין מתלווה גם הצד הנגעל מהמעשה ומהתחושה שעולה בעקבותיו. אין צורך להסביר את הבעייתיות בחלב מקולקל. באופן טבעי אנו נגעלים ממנו, ממש כמו האופן שבו אנו נמשכים לדברים אחרים. הדופמין מספק את הצורך ההישרדותי של האדם. הוא מופיע בין באכילה ושתיה, ובין בפרייה ורבייה. בלי הנאה כתוצאה ממעשיים הישרדותיים האדם היה מת.
ובאמת, כולנו חווים בחיים גם דופמין חיובי: אחרי עבודה קשה ומתגמלת, במסגרת הקשר הזוגי ועוד. לעומתו, הדופמין השלילי מתבטא בהשגת ההנאה בקלות וללא עבודה.
כך גם נוכל להבחין בין היצר הרע ליצר הטוב. היצר הרע משלם מעט אך במזומן, ומנגד היצר הטוב משלם בשיקים דחויים, אך רבים ואמתיים. לאור האמור, נראה כי לכל צורך הישרדותי קיימים אמצעים להשגת דופמין חיובי ומנגד גם להשגת דופמין שלילי:
המוח אינו יודע לזהות מהו מקור הדופמין; הוא רק קולט אם הגיע דופמין או לא. כל צורך הישרדותי יכול להגיע בין בצורה חיובית ובין בצורה שלילית. ההבדל הוא שהצורה השלילית פוגעת באדם ומנוגדת לרצונותיו.
מחקר שנעשה בקרב חולדות חקר אחר האלקטרודות במוח של החולדות לאחר סיפוק סוגים שונים של הנאות. הממצאים מראים עלייה מתנודות של 100 ל150- לאחר פעולת אכילה. העונג מתפשט ולאחר מכן מעורר תחושה טובה בהרבה. בסיפוק הנאה מינית חלה עלייה חדה יותר, מ100- ל.200- באופן קיצוני יותר, בסיפוק קוקאין הממצאים מצביעים על עלייה מ100- ל,400- ואף עלייה מ0- ל1100- (!) בסיפוק סמים ממריצים. דבר זה מעיד על תגמול חזק ביותר, המשפיע באופן מהיר מאוד.
מבנה המוח בנוי כך שהדופמין שמשתחרר במוח משפיע גם על מערכות נוספות במוח: סטריאטום, מרכז העונג והקורטקס הקדם-מצחי. הסטריאטום הוא המנגנון הקשור בתכנון הפעולות והיצירתיות. השפעת הדופמין במנגנון זה מתבטאת בתכנון הפעם הבאה. מרכז העונג הוא החלק הקשור בהתמקדות של האדם בהנאתו והגברת המוטיבציה לקראת העונג הבא. לאחר מכן מגיעה הבנה בקורטקס קדם-מצחי מהו מקור העונג וכיצד יש לפעול כדי לשחזר את ההנאה פעם נוספת. זהו המסלול של השפעת הדופמין במוח האדם. כאמור, מסלול זה זהה לחלוטין בין בדופמין חיובי ובין בשלילי.
כדי להבין לעומק את התחושות בעת הצלחה בלימודים, זכייה במשחק כדורגל, צפייה בפורנוגרפיה, עישון סיגריות או שתיית אלכוהול, צריך להבין כיצד המוח פועל לנוכח ההנאה. במקרי קיצון נגיע להתמכרות פתולוגית, אבל את האופן הבסיסי של פעילות המוח נרגיש בכל השגת הנאה, ובמיוחד בעת השגת דופמין שלילי, שבתחילה הוא חזק אך הוא דועך מהר מאוד.
כל התמכרות נחלקת לשלושה חלקים: זלילה, נסיגה והשתוקקות.
הזלילה היא בעצם לקיחת כל ההנאה באופן חזק ומרגש הממלא את האדם במוטיבציה להמשך.
בנסיגה מגיעים הכאב, הדכדוך והעייפות שאחר ההנאה הגדולה.תחושת החלל הריק.
השתוקקות לתחושת הנאה נוספת מתעוררת לאחר הנפילה. המוח מתחיל לתכנן כיצד תיראה הפעם הבאה. שלב זה בולט במיוחד בקרב אנשים מכורים קשה שאינם מסוגלים לתפקד מפני שהם עסוקים אך ורק בשאלה איך תיראה הפעם הבאה.
בהמשך ההתמכרות תתרחש מגמת הטולרנס – שימוש בחומרים ממכרים בעקבות הצורך המתמיד בהנאה. במוח מתרחשת שחיקה של קולטני הדופמין, ולכן אותה הנאה תשחרר פחות דופמין, וכדי להשיג את אותה הנאה נוצר צורך בהגדלת המינון או בשינוי סוג ההנאה. למשל, בשימוש בסמים יתבטא הטולרנס בהגדלת המינונים ובמעבר לסמים קשים יותר, בתחום המיני הוא יתבטא בזמן הצפייה ובגיוון התוכן.
את הסיבה למגמת הטולרנס חקרו באמצעות החדרת קוקאין לקופים, מחקר שתוצאותיו מראות כי בסבב השני העלייה בדופמין הייתה חלשה יותר מאשר בסבב הראשון. הדחף עולה ככל שהשימוש גדל ועימו גם הדחף לחיפוש ריגוש עוצמתי על פני קודמו.
כדי להבין יותר את ממדי ההתמכרות והטיפול בה, ניגע בהשפעות ההתמכרות ובמעגליה.
תחושת שליטה מדומה – ביטחון עצמי ביכולת לשלוט, האשליה שנוכל להפסיק ברגע שנרצה.
היזכרות בקלות – פגישה בחיי היום יום עם אסוציאציות המזכירות
את רגעי ההנאה והחוויה סביב ההתמכרות.
רגרסיה – רגעים קשים בחיי המתמכר מתנקזים לכדי פורקן ונפילה,
שם יימצא הדופמין בזמינות ובמהירות.
איבוד בלמים – ברגעי ההנאה מההתמכרות הדופמין משפיע עד כדי
שיתוק היכולת לעצור ולבלום בלימה עצמית.
כדאי שנבין, ישנן תכונות אופי הקשורות להתמכרות, ועל כן אנשים עם אופי חזק יצליחו להתמודד יותר, ואילו אנשים חלשים ייפלו לעיתים קרובות יותר. אדם מתון וסבלן יצליח לנשום ולעצור לפני צריכת ההנאה הממכרת. אדם עם תחושת ערך עצמי נמוכה מוּעד יותר לחיפוש אחר דימוי במקום מהנה. גם אנשים כועסים וחסרי אמון נוטים יותר להתמכרויות, שהרי הדופמין מספק את החסר להם.
מעבר לכך, יש גם תנאים סביבתיים המעודדים השגת דופמין שקרי, כגון סביבה מלחיצה, חוסר פיקוח סמכותי, זמינות וחשיפה לעולם השיווק.
כשהאדם מייצר התמכרות לדופמין הוא מכניס עצמו עמוק לתוך כדור השלג המתגלגל שנקרא התמכרות. הוא נכנס למנגנון חיצוני לאדם, והמנגנון הזה הולך וגדל עד שהוא הורס אותו מבפנים. יצירת ההרגל במוחו של האדם מקשה יותר על ההתמודדות. זהו חוזה ארוך טווח שקשה מאוד לעצור אותו ולצאת ממנו.
עלינו להבין שההתמודדות בתחום המיני, כפי שראינו בהתמכרויות בכלל, היא חזקה מאוד משום שהיא ליבת החיים. זהו התהליך האבולוציוני במוח. נדמה לנו כי ההתמודדות והניצחון הם בלתי אפשריים.
מנגנון הבסיס – פורנוגרפיה
עוד גורם שמעלה את הדחף לצפות בתכנים מיניים הוא הורמון הטסטוסטרון. בגיל ההתבגרות מתחילה עלייה ברמת הטסטוסטרון בגוף. עלייה זו מניעה דחף חזק לקבלת סיפוק מיני. בסיפוק ההנאה ושחרור הדופמין במוח, כפי שראינו, מתרחש תהליך השתוקקות לחזרה על העונג. הבעיה גוברת עוד יותר עם העידוד והחשיפה לעולם המדיה המופקר והמתירני. הגיוון ואופי הפרסום מוסיפים אש למדורת ההתמכרות. יתר על כן, טכנולוגיות מופרזות שנעשה בהן שימוש באתר הפורנוגרפיה מושקעות ומתפתחות בכל עת בעזרת מיטב המוחות והכישרונות הטכנולוגיים. אנשים פועלים כדי לנתח את אופי הגולשים ולהתאים להם חומרים שיעוררו אותם בצורה המרבית. בעלי האתרים רוצים שהגולשים ישהו באתר זמן רב ככל האפשר. לכן הם משקיעים רבות, גם בהיבטים הפסיכולוגיים, והם יעשו הכול כדי להטות את לב הגולש לצפות בתכנים עוד ועוד. כל הגורמים הללו מעלים את רמת הקושי להתמודד עם הצפייה.
לסיכום, עלינו להבין שהתמודדות בתחום המיני, כפי שראינו לגבי התמכרויות בכלל, היא חזקה מאוד משום שהיא ליבת החיים. זהו תהליך הישרדותי במוח. נדמה לנו כי ההתמודדות והניצחון הם בלתי אפשריים. מצד שני, אסור לנו להתייאש אל מול ההתמודדות. אכן, אנו עובדים מול כוחות חזקים ועמוקים, אבל אנחנו מסוגלים לעלות לקומה השנייה ולהצליח לבטא את הדחפים הטובים במקום הראוי והטוב.
