עזים בקדושה – לוקחים אחריות!
אחת הזכויות הגדולות שיש לאדם בחיים היא להיות הורה. כל בעל זכות כזה מכיר את הרצון העמוק שהילדים יגדלו היטב לא רק מבחינה פיזית, אלא שיגדלו להיות אנשי מידות טובות ובעלי השקפה נכונה. בעצם כל הורה שואל את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי שילדיו יגדלו למחוזות הרצויים.
יש שלוש קומות משמעותיות שהורים יכולים להעניק לילדיהם, שבאמצעותן יצמחו הילדים: אישיות, קשר טוב והדרכה מעשית נקודתית.
הקומה הראשונה והשלישית מוכרות ומדוברות יותר, לכן נציג אותן בקצרה. הקומה האמצעית חשובה מאוד ומוכרת פחות, לכן דברינו יתמקדו בעיקר בקומה זו.
א. האישיות של ההורים – עוד לפני שההורים פותחים את הפה, מעירים או מבקשים, הילד מושפע מאוד מהתנהגותם. אישיות ההורים מקרינה רבות על הסביבה, וסולם הערכים הביתי הכולל את תגובות ההורים והתלהבותם משפיע על הילדים, לטוב ולרע. הגמרא במסכת שבת שואלת: “מפני מה מתים בניו של אדם בהיותו בחיים?” הכוונה מאחורי שאלה זו היא לא למוות פיזי, אלא למוות רוחני. הגמרא עונה שזה היא מפני שלא בכה על אדם כשר. בעצם אנו רואים כאן את ההשפעה של עולם הערכים של האב על בנו. אב שלא אכפת לו ממיתה של אדם כשר, יראה את התוצאות בבנו.
ב. קשר טוב – זהו חוט השדרה הבסיסי והעוצמתי בין כל הקומות. קשר טוב בין הורה לילד הוא קשר מצמיח ומגדל. לצערנו נושא זה אינו מדובר דיו, למרות ההשפעה העיקרית והעצומה שלו בגידול הילדים. קשר זה חשוב מאוד בעידן שבו אחת הבעיות הגדולות היא הבדידות. כדי להצמיח דברים חייבת להיות קרקע פורייה. גם בני אדם חייבים עוגן. אדם ללא עוגן, גם אם לכאורה נחשב מצליח, הוא אדם ריק מבפנים.
כשיש חיבור להורים, ולא רק למעגלים חברתיים חיצוניים, אזי לאדם יש עוגן וביטחון להסתער על החיים ואתגריהם. בילדים קטנים הדבר ניכר בפשטות משום נזקקותם, אך בגיל ההתבגרות ומעלה אנחנו מתבלבלים לומר שהילדים גדולים והם יודעים לדאוג לעצמם. נוסף על כך, מצד מתבגרים יש תנועה נפשית לדחוף את ההורים הצידה. אלה טעויות שורשיות, כי גם הנער שנמצא במרכז העניינים והנערה הקומונרית שמפעילה את הכול – הם תלושים וחלשים מהבסיס.
קשר טוב עם ההורים הוא מחויב המציאות, וכשהוא קיים הוא נותן לנו את הפנאי ואת הביטחון להגיע להישגים מרשימים בשלל התחומים.
ג. הדרכה מעשית נקודתית – בכל נושא נדרש לימוד מעמיק ומקיף מצד ההורים, כדי לדעת כיצד לנהוג מול הילדים ואיך להדריכם בנושאים נקודתיים כאלה ואחרים: עד כמה לאפשר חשיפה למסכים, איך להציב גבולות באופן הנכון ועוד. למידה נקודתית של סוגיות חינוכיות אלה תאפשר להורים לתת מענה חינוכי נכון.
נחזור כעת לקומה השנייה, קומת הקשר הטוב, ונרחיב בה.
ראוי לציין שקשר טוב עם הילדים אינו אמצעי להשגת דבר מסוים, כי אם מתנה בפני עצמה. זהו ערך חיוני וקריטי, לא רק כדי לבנות קומה נוספת של ערכים חינוכיים. כשיש קשר טוב עם המתבגרים זו תשתית נפלאה עבור התמודדויות עם סוגיות רבות. צו השעה להורים הוא להיות בקשר טוב עם המתבגרים שלהם.
צעירים כיום מתמודדים עם אתגרים חינוכיים, גופניים וחברתיים. בניגוד לילד שהוא תלותי, ואדם בוגר שהוא עצמאי, המתבגר נמצא בתווך. מציאות חייו של המתבגר אינה פשוטה ואינה יציבה כלל, וממילא מתבטאת במצבי קיצון שמתחלפים במהירות. משום כך, על ההורים להיות המבוגר האחראי על קשר מהותי זה. גם כאשר הנער משדר שרצונו הוא שיעזבו אותו בשקט, בתוכו פנימה יש רצון עז לקשר, לשיח ולמגע.
נציע שתי תנועות נפשיות שראוי שכל הורה למתבגר יאמץ. תנועה אחת היא תנועה של אהבה, והתנועה השנייה היא של כבוד. אם נצליח לאמץ שתי תנועות נפשיות אלה, הקשר עם הילדים יהיה מבורך ופורה.
אהבה היא היכולת שלנו להתאחד ולהיות קשורים זה לזה. אנו מצווים לאהוב איש את אשתו, איש את רעהו ועוד. גם כאשר הילדים משדרים ריחוק עלינו לצאת בתנועה נפשית של אהבה ולחזק את תחושת היחד. בקרב ילדים קטנים קל להבחין בכמויות האהבה המרובות שהם סופגים מהסביבה, אך גם ילדים בוגרים יותר צריכים לחוות אהבה כזאת מצד ההורים. ואף יותר מכך, עלינו לשדר אהבה שאינה תלויה בדבר, ולא רק בגדר הסכמים וגישת ‘עשית – קיבלת, לא עשית – ננזפת’. אנו צריכים להרגיש שאנו אוהבים את הילדים שלנו ללא תנאי, וילדינו צריכים להרגיש שאנו אוהבים אותם ללא תנאי. כל ילד רוצה להרגיש עטוף באהבה בחזרו הביתה.
גם אם כהורים אנו מתקשים עם התנהגות ילדינו, השונה מן המצופה, אין זה אומר שהיחס האוהב צריך להפסיק. הפרגון צריך להמשיך כל הזמן, ועלינו לדעת לתת ביקורת נכונה, ביקורת אוהבת שאינה מפסיקה, גם לא כשיש פער.
התנועה השנייה שכדאי לאמץ היא כבוד, משורש “כבד”. כשאנחנו מכבדים אנחנו נותנים כבדות לאדם – מקום ונוכחות אצלנו. כיבוד אב ואם וכיבוד האחר נותנים משמעות וחשיבות. נתינת כבוד לאנשים הדומים לנו היא דבר פשוט מאוד, אך פעמים רבות איננו מצליחים לכבד את מי שחושב אחרת מאתנו. חשוב שנעמוד על כך שנתינת כבוד אינה הסכמה, כי אם הקשבה ונתינת מקום. כהורים, נתינת הכבוד מתבטאת בהבנה שצמח בבית בן אדם שהוא עוד אישיות, וממילא גם לא נדבר על הילדים בנוכחותם בגוף שלישי.
פעמים רבות דווקא את האנשים הקרובים ביותר אלינו אנחנו מכבדים פחות. במקומות שבהם היחד מורגש יותר, הכבוד נוכח פחות. על כך אומר ה”שם משמואל” שתלמידי רבי עקיבא לא הרגישו את הנבדלות בין אחד לאחר, ומרוב אהבה שהם הרבו הם לא נהגו כבוד זה בזה, הם לא נתנו מקום לשוני של האחר. גם כשאנחנו אוהבים את הילדים וקשורים אליהם בכל הווייתנו עלינו לזכור שהילדים עומדים בפני עצמם ואנחנו עומדים בפני עצמנו, ואם לא נכבד אותם ולא ניתן להם את המקום העצמאי שלהם לצמוח ייווצר מדרון תלול.
כאשר נוכל לתת גם אהבה וגם כבוד, גם פרגון וגם מקום לנפרדות, נוכל לרומם את הקשר שלנו עם המתבגרים. כמובן, יש עוד נושאים רבים שאפשר להרחיב בהם, כמו שיח רגשי, שמחת הבית, אמון וכד’, אבל לפני כן חשוב לחזק את הקשר שהוא העוגן להכל.
בין דוגמה אישית לילדים ובין ההדרכה החינוכית הנקודתית נמצא הקשר
החשוב והמשמעותי עם הילדים, אף אם לא נזכור דרכים מעשיות דווקא
כיצד להתנהג. אם הקשר נמצא בראש מעייננו זהו שיפור עצום, שישפיע לכיוונים רבים.
לסיכום, ראינו כי זו זכות עצומה להיות הורה ולגדל ילדים וכי כל אחד ישמח לראות את ילדיו גדלים גם במובן הנפשי. כדי להגיע למקומות הרצויים במובן זה עסקנו בשלוש קומות חשובות שצריכות השקעה ותשומת לב. הדגשנו את הצורך היסודי והעמוק בקומה השנייה, בקשר בין ההורים לילד, ובכך שזה תלוי בעיקר בנו ההורים – אנו המבוגר האחראי, ועל כן נצעד בשתי תנועות – של אהבה וכבוד.
יהי רצון שבזכות קריאת הכיוון החשובה שעסקנו בה נעמיק ונייעל את הקשר שלנו עם המתבגרים, ונזכה להרחיב עוד בנושאים אלה. כך נצמח ביחד ובנפרד עם ילדינו, עד שכולנו נתבגר ונזכה לקשר עוצמתי.
