בונים חוסן נפשי בישיבה | ניר יוסף שמרץ

אין זה סוד, לצערנו. התמודדות הדור הצעיר קשה יותר. הזמינות של תוכן ואווירה לא צנועה רחבה יותר ויותר. הישיבה והמכינה הן תקופות מדהימות שמאפשרות למקד את תשומת הלב של הבחור היקר בטוב פשוט, בלי הצפה מוגברת של הסחות דעת, פרסומות חודרניות, מיניות מוגזמת וארסית ועוד מרעין בישין.

לשמחתנו תלמידים רבים מספרים על העוצמות והכוחות שיש להם במהלך השבוע הלימודי, אך מתייסרים על נפילות וחולשות שמתעוררות מחדש ככל שהם מתרחקים משורשי בית המדרש. בשבוע לימודים רגיל הם מצליחים לעמוד איתנים ולהשיג את מטרותיהם ושאיפותיהם, אך כוחותיהם מידלדלים עם כל קילומטר נסיעה מארגז הספרים האהוב שלהם בבית המדרש.

מובן שניתן לראות את הפערים הללו במגוון צורות – לטובה, לביקורת, לכתחילה או בדיעבד. בלי לנקוט עמדה, אבקש להציע זווית חינוכית- נפשית שמנסה לנצל הזדמנויות לבניית חוסן עתידי. או כמאמר הכותרת: איך לפתח כושר עמידה וחוסן נפשי בקרב התלמידים – להמשך צמיחה גם במרחק מבית המדרש.

בפשטות, אנו מנסים להבין כיצד בונים יכולת, ולאחר מכן לזהות אילו כוחות נפשיים נדרשים במיוחד להתמודדות איתנה עם המציאות המתירנית שמחוץ לבית המדרש.

יכולת מורכבת משלושה שלבים: ידע, מודעות ותרגול. כל שלב מהותי להתפתחות השלב הבא. נסביר כעת מהו כל שלב.

ידע – הבנה יבשה בנושא מסוים, לא באופן פרטי אלא לפי ראיית הכלל. למשל: הידיעה כי משיכה היא תופעה נפוצה וטבעית, ההלכה מתירה הסתכלות בנשים רק במצבים כאלה, לרוב אנשים יתנהגו כך וכך.

למידת הידע קריטית להבנה כללית של האתגר. היא כמו מפה של אזור ההתמודדות והיא נותנת תחושת התמצאות ויכולת הסתגלות טובה יותר.

מודעות – כיצד הידע הכללי מתבטא בפועל בחיי כיום, מה אני מרגיש, חושב ועושה בנוגע לאמירות הכלליות הללו, מהן המטרות האישיות שלי, מה קשה לי, מה קל ועוד. כמו מצפן, שרק בשילוב עם מפה של ידע יעזור לתלמיד להבין איפה הוא נמצא על שבילי הצמיחה וההתקדמות. ובהתאמה לדוגמאות הנ"ל: המשיכה אצלי היא מביכה וקשה לי לקבל אותה, אני מעדיף להחמיר בהלכה כי זה מקל עליי להתמודד, אני דומה לרוב האנשים בהתנהגות הזו וזה נעים לי להמשיך ככה.

המודעות היא קריטית הן לחיוב והן לתיקון. לחיוב היא תעודד ותספק מוטיבציה על הצלחות והישגים קיימים. לתיקון היא תקבע מטרות אישיות ורלוונטיות ותעזור לייצר סדר עדיפות אישי להתקדמות. כמו כן היא תנטר שינויים לטובה (בעז"ה) או לרעה, ותעזור להפנות כוח רצון למקומות נחלשים.

תרגול – תרגילי כושר גופניים ונפשיים שמחזקים את שורש נקודת המאבק. לכל אחד ואחד יש נקודת קושי אחרת בהתמודדות דומה. למשל כוונה בתפילה, לאחד היא קשה בגלל כאבים בברכיים (הוא נועל אותן חזק מדי), לאחר היא קשה בגלל אי הבנת המילים, לשלישי היא קשה בגלל מחשבות שמסיחות את דעתו. ידע כללי על קשיים בתפילה יעזור להם להפנות מודעות לעצמם ולזהות את הסיבה האישית, ועל ידי כך הם יוכלו לבחור את התרגול לשינוי שורש הקושי.

כעת, משהבנו את הראייה החינוכית-נפשית לבניית יכולת, נבקש להדגים באופן מסודר כיצד בתקופת הישיבה והמכינה יש הזדמנויות מעולות לחיזוק שרירי גוף ונפש להתמודדות בעולם המתירני אחרי תקופת בית המדרש.

אנו מבינים כי לא לכל אחד אותם אתגרים. לאחד שיחה עם נשים במסגרת הצבא לא מפריעה במיוחד, לא מועילה ולא מורידה. לאדם אחר, שנאלץ לשרת בקרבת נשים, זו תהיה חוויה קשה מאוד. ננסה להדגים בכמה דוגמאות את עקרונות הבנייה של יכולת ההתמודדות.

דוגמה ראשונה: כל החברים ללימודים יוצאים למסיבה לשתות ולהירגע אחרי המבחנים, זה לא צנוע וזה קלות ראש, אבל אני לא רוצה לפספס אותם.

ידע: מה ההלכה מאפשרת ואוסרת בסיטואציות כאלו? מהם הכללים ההלכתיים להתמודדות כשהתשובה אינה ברורה? איך חברים בדרך כלל מגיבים כשחבר מסרב ועומד על דעתו? אילו דרכים נוספות יש לשחרור ולהירגעות אחרי תקופת מבחנים?

מודעות: מה אני חושב ומרגיש בנוגע למסיבה, למצבים של חוסר צניעות, להבעת דעה שונה מהחברים, לוויתור למען הערכים שלי, ומהן הדרכים המועדפות עליי להירגע ולהשתחרר?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): להביע דעה מנוגדת לחברותא להשמיע את דעתך בשיעור כללי, לכתוב מאמר דעה, לנסות מגוון דרכים לניצול הפסקת הצהריים למנוחה ולהירגעות (ריצה, מתיחות, מדיטציה, קריאה, נגינה, טיול בטבע הקרוב).

דוגמה שנייה: אני משרת בפלוגה מעורבת, ובהפסקות בשק"ם יש חיילות שאני מתקשה לא להסתכל עליהן.

ידע: פקודת השירות המעורב, ההלכות והמוסר על קרבה וריחוק מנשים, מה הקושי הממוצע בקרב חיילים בשירות מעורב, מהו פירוש "לא תתורו אחרי עיניכם" וכו'.

מודעות: למה קשה לי לא להסתכל עליהן? אני רוצה להינות מתפארת השם? אני בודד ומחפש קרבה רגשית? משעמם לי ואין לי מה לעשות? כולם מסתכלים ומדברים על נשים ורק אני לא חלק מהחבר'ה? באילו מצבים ספציפיים קשה לי יותר, ובאילו קל לי יותר להתמודד?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): היכולת לבחור להחזיר את המבט הקופצני היא שריר נרכש. במהלך הסדר ניתן להציב מטרה אישית לצמצם את זמן הבהייה מחוץ לספר, באורך של כל בהייה או בכמות הכוללת של הפעמים. ניתן לשנן בכל בהייה הצידה מהספר משפט מחזק כמו "אני בוחר לראות את הטוב".

דוגמה שלישית: לאחר שחזרתי הביתה שמתי לב שקשה לי לשמור על לוח הזמנים שקבעתי לי מראש, בישיבה הרבה יותר קל לי. בבית אני בסוף מוצא את עצמי גולש או בוהה במסך.

ידע: אנשים מתפקדים שונה באווירות שונות. מה הישיבה והמכינה עושים במודע כדי לתמוך בתלמידים ללמוד ולהתקדם? כיצד יוצרים הרגלים? מה הכוח הגדול של המסך, האינטרנט, התכנים הלא צנועים? איך בונים לו"ז מתאים, וכיצד בוחרים מטרות לשינוי ויעדי ביניים?

מודעות: האם אני מרוויח משהו כשאני צופה? האם אני נרגע, משקיט מחשבות או מתחבר למשפחה ולחברים? האם אני באמת ובתמים רוצה להגשים את היעדים שהצבתי לחופשה הזו? מה מכביד עליי ומקשה עליי ללמוד בבית? מה עזר לי בישיבה וחסר לי כאן? האם אני מתבייש לבקש עזרה ותמיכה?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): להגיד בפירוש ובקול שקל יותר בישיבה – כי יש תמיכה ועידוד. זו הזדמנות בשבילם לתרגל הצבת יעדים והשגתם, לבחור חמש דקות ביום, שבהן יבצעו מטלה או ילמדו משהו קבוע שלא קל להם, כדי לפתח את שריר כוח הרצון, לחפש מה מקשה עליהם ומה מחזק אותם באתגר, ליישם את השריר הזה במטלה או בלימוד שהם אוהבים ומתחברים אליו – בכל יציאה הביתה, לחזור ולשתף ולשכלל תכניות לאורך השנה.

לסיכום, פועלכם בחינוך ובלימוד במכינות ובישיבות הוא רב מכדי לכמת או לספור, ממילא אתם פועלים רשמים עמוקים בנפשות התלמידים הקדושים. אם ההצעה הנ"ל לניהול ותכנון הזדמנויות חינוכיות בזמן הלימודים תועיל למיצוי גבוה יותר של הכנתם לעולמנו המאתגר – די לנו בכך.